אל תתני את הזריקה השלישית!

בשכנות להורי מתגוררים זוג מבוגר. שניהם חגגו כבר שמונים ושניהם עדיין בריאים, צלולים ומתפקדים. הם העמידו דור מבורך של בנות ובנים, עשרות נכדים ונינים.
כשהפכתי לדולה, לפני מספר שנים, פנתה אלי השכנה, נקרא לה סופי, וביקשה ממני לבוא אליה לביקור,, היא רוצה לספר לי משהו על לידות. "זה יעניין אותך" היא הבטיחה. הבטחתי לבוא וכדרכם של החיים, הייתי עסוקה מדי. ובכל פעם שנפגשנו היא הזכירה לי: אני עוד מחכה שתבואי לשמוע את הסיפור שלי. באחד הקיציים הלכתי אליה עם הילדים, לביקור של חופש. היא שמחה לקראתנו מאוד ובסוף הביקור אמרה: אבל זה לא הביקור שהבטחת לי, הסיפור שלי זה לא סיפור לילדים. הבטחתי שאבוא לבד, וקיימתי.

ישבתי אצלה. בדירת שיכון קטנה שלא עברה שיפוץ משנות החמישים. ישבנו כיסא מול כיסא, בידי כוס המיץ והקשבתי. מסביבנו החושך ירד. היא דיברה ואני הקשבתי. כשבאמצע נכנס אחד מהנכדים הצעירים לביקור, היא שילחה אותו משם. היה לה חשוב לספר.

ששה ילדים יש להם. כולם מוכשרים, פיקחים וחלקם גם ידועים מאוד בתחומם. הבת הקטנה בשנות החמישים לחייה, נבונה וחריפה, בעלת תואר שני, יושבת בכיסא גלגלים ועדיין מתגוררת עם הוריה המזדקנים.
היא רצתה לספר לי על הלידה של הבת הקטנה. להוריד משא של שנים מהכתפיים.

היא סיפרה על הלידה של הבת הראשונה, באיזה יום זה היה. מה היא הרגישה, איך הגיעה לבי"ח. לידה ראשונה טיפוסית. קצת יותר ארוכה, קצת יותר קשה. אבל לא נורא, היא ממהרת להגיד, שלא להישמע מתלוננת. אחר כך היה יותר קל, היא אומרת. ונותנת לי סקירה. מתי התחילה כל לידה ואיך, ואיך הייתה המיילדת.
בלידה החמישית, היא מספרת, היה מוצאי שבת. היא נסעה לבית החולים ולא היו הרבה אנשי צוותת במשמרת. הייתה מיילדת אחת חסרת סבלנות ודווקא אז הלידה לקחה קצת יותר זמן. המיילדת החליטה לתת זריקה לזירוז. אני מנסה להבין על מה מדובר. אבל אנחנו מדברים פה על לפני 60 שנה, ובבי"ח לא בארץ, אין לי מושג במה השתמשו שם. כשעדיין לא נראתה התקדמות משמעותית, המיילדת מחליטה לתת זריקה שנייה. "אני לבד, " סופי מספרת, "אף אחד לא בא איתי ללידות. בעלי היה בא אחרי שהתינוק נולד להגיד מזל טוב". היא לא מתלוננת, לא מאשימה, משיחה לפי תומה. אולי אפילו גאה בעצמה שהסתדרה לבד.
הצוות הרפואי באותו לילה היה עסוק או ישן והמיילדת שלטה בממלכה. סופי שכבה במיטה וחיכתהה ללידה שבוששה מלהגיע. המיילדת ניגשה אליה ומשראתה שאין התקדמות מספקת החליטה לתת זריקה שלישית. וכאן סופי מתחילה להתרגש. מה פתאום זריקה שלישית? אסור! זה מסוכן! כל השנים אני חושבת על זה, איך היא נתנה לי שלוש זריקות?
פתאום הכל קרה מהר מאוד. תוך כמה דקות התינוק היה בחוץ ואח"כ התחיל דימום מסיבי. הרופאיםם באו מהר לראות מה קרה והתחילו לתפור. "הם כעסו על המיילדת" סופי מספרת. "מה פתאום היא נותנת שלוש זריקות?"

לא אמרו לי אח"כ כלום, היא ממשיכה. לא ידעתי שמשהו לא בסדר. כשהייתי שוב בהריון, אחרי שעלינו כבר לארץ, בהתחלה הכל היה בסדר. אח"כ כשהייתי בחודש שביעי כבר לא היה בסדר. פתאום התחיל דימום ואיבדתי את התינוק. לא הבנתי מה קרה. בהריון שאח"כ קרה דבר דומה, אבל יותר מוקדם. ואז היה רופא שאמר לי. הוא אמר שהם תפרו לא טוב ושיש בעיה בגלל הלידה ההיא, עם הזריקות. ושאסור לי להיות שוב בהריון.
אנחנו מדברות על שנות החמישים, אמצעי המניעה עוד לא בשימוש נפוץ. ללא להיות בהריון יש פירושש אחד. לא כל כך קל.
סופי שותקת רגע וממשיכה לספר. לא הבנתי שזה באמת מסוכן ורציתי עוד ילדים. הרופא אמר שאפשרר לתפור בהריון ואז לא תהיה בעיה. תבואי אלי, הוא אמר וכך עשיתי.
הלכתי אליו ובאמת הכל היה בסדר ואז הגיע הזמן של הלידה. הלידה הייתה מהירה מאוד. התינוקתת יצאה פתאום. לא הייתי צריכה לדחוף בכלל. פתאום היא יצאה. ובגלל זה הכל קרה, זאת הייתה הבעיה. היא שותקת שוב.
בהתחלה לא ידענו שמשהו לא בסדר. כשהוא לא הלכה בזמן לקחתי אותה לרופאים ולטיפולים שלל פיזיותרפיה. הייתי נוסעת את כל ירושלים בשני אוטובוסים כשהיא על הידיים שלי, ועשינו המון טיפולים ובדיקות. עד שכשהיא הייתה בת יותר משנתיים ד"ר עזרא אמר לי שהיא לא תלך. הוא אמר, אני לא אשכח את זה, הוא אמר הראש שלה יהיה בסדר, אבל הרגליים אף פעם לא.

וזהו. המשכנו ללכת לטיפולים ורופאים. שנים עוד הייתי סוחבת אותה אבל ידעתי שהיא לא תלך. וידעתי שהכל בגלל הלידה שלה.
אבל מה קרה? אני מנסה בעדינות לשאול, היא נפלה בלידה? קיבלה מכה? מה קרה שם בדיוק?
לא! היא אומרת, זה בגלל שהיא יצאה ככה, כ"כ מהר. מה שצריך לקרות בלידה לא קרה. הרגליים והגבב שלה לא הספיקו להתחזק בלידה ונשארו חלשות. ככה זה. ואחר כך אליהו לא הסכים שיהיו לנו עוד ילדים וזהו.
ואני מסתכלת עליה, ומנסה להרגיע ולתת שמות לדברים. לתקן טעות של שנים בעדינות, בלי לפתוחח פצעים חדשים.
ובגלל זה רציתי לדבר אתך היא מסכמת, כי את עכשיו נמצאת שם, בלידות. ורציתי שתגידי לכולם- אלל תתנו את הזריקה השלישית! כי לא כולם יודעים וזה מסוכן. אז היה לי חשוב להגיד לך.
מסביבנו כבר החושך ירד, שתינו יושבות לבד בפינת האוכל הקטנה. ואני מסתכלת עליה וחושבת איךך אשה קטנה כל כך סוחבת משא כבד כל כך לאורך שנים רבות כל כך. בעיניה, הלידה ההיא, הרחוקה, "קלקלה" אותה ובגלל שהיא "מקולקלת" הבת הקטנה סובלת עד היום.
היא מתנערת מהמחשבות וקמה. תודה שבאת, היא אומרת. אז תזכרי את זה. לא לתת את הזריקהה השלישית.
כשיצאתי משם לא חשבתי על הזריקה השלישית. אני הרי לא יודעת מה בדיוק היה שם, ומה היוו הזריקות ומה באמת קרה בלידה ההיא, האחרונה. כשיצאתי משם חשבתי על האשה הקטנה, בת כמעט תשעים, שיושבת מולי ומספרת לי את סיפור הלידות שלה. לידות שהתרחשו לפני שישים שנה. והיא זוכרת הכל. מתי זה היה ואיך זה היה ומי הייתה שם. ואולי עד עכשיו היא לא דברה על זה, לא רצתה שידעו שהיא התקלקלה. לא רצתה שידעו שהכל באשמתה.
וחשבתי על המשפט הזה שאומרים: בסוף שוכחים הכל. בסוף כשהתינוק יוצא, הכל נמחק. וכמהה שהמשפט הזה בעייתי. כמה דה-לגיטימציה יש לנשים שלא מצליחות לשכוח. לא כולם בגלל רגשות אשם. הרי בלידות הראשונות סופי עוד לא ידעה שמשהו ישתבש וכל הלידות האלו נחרטו בזיכרון למרות מרחק הזמן והשנים.

לפני מספר חודשים הדרכתי זוג לפני לידה ראשונה. בסוף הקורס הם היו חדורי מוטיבציה ואופטימיות. בסופו של דבר הלידה הסתיימה בניתוח קיסרי חירום עקב מצוקת עובר חמורה ודחופה.
כשפגשתי אותה כמה שבועות לאחר הלידה, כדי לתת יעוץ בהנקה, היא אמרה לי "אני קצת בטראומה.. כולם אומרים שזה יעבור לי, שאני אשכח". לקחתי סיכון ואמרתי לה "את לא תשכחי. הזמן מטשטש ומקהה, אבל לא שוכחים". הצעתי לה לפנות לאשת מקצוע לדבר על מה שהיה, לאוורר, כדי שתוכל להמשיך הלאה.
כדולה, יש מטרה עיקרית אחת לליווי שלי: שזוגות יסיימו את הלידה ללא טראומה. אם תהיה חוויהה מדהימה, זה בונוס. אבל המטרה שלי היא שזוגות יעברו את הלידה בטוב.

לפני כחודשיים קבלתי בדואר מתנה, את ספר הצילומים המדהים של עליזה אורבך- אמהות. נהניתי מהספר מאוד ובעיקר התרגשתי מהמכתב המצורף. זה היה מזוג שליוויתי כחצי שנה קודם לכן. לידה ארוכה ולא פשוטה בכלל. למעלה מ24 שעות של לידה שהסתיימו בניתוח קיסרי. במכתב הם כותבים: "ובעיקר על כך שהפכת את הלידה הזו ללידה כיפית כי בקלות היא הייתה יכולה להיזכר כסיוט". לפעמים מה שמשנה זה לא מה שבאמת קרה שם, אלא הפרשנות והתמיכה שניתנת באירוע ואחריו. מישהו שיסביר לך מהי הזריקה השלישית ועד כמה היא באמת כן או לא מסוכנת.
לידות ברוכות ורכות לכולן.
רננית ברמן
אמא לששה, דולה, מדריכת הכנה ללידה, מדריכת הנקה.

הצטרפי אלינו עוד היום

לרשימת הבוגרות בללדת המכללה הארצית המובילה למקצועות הלידה, ותהני מסטאז' בתשלום
קורס משולב דולות ומדריכות הכנה ללידה
חושבת שאת מתאימה ללימודים אצלנו?
צרי עמנו קשר ונשמח להגשים לך את החלום
  •  אשמח לקבל עידכונים מללדת